פסק-דין בתיק ת"א 811-07

1.      לפני תביעה כספית בגין נזקי גוף שלטענת התובע  נגרמו לו בעטיה של תאונת דרכים ביום 8.2.05 (להלן: "תאונת הדרכים"). התביעה הוגשה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים  תשל"ה - 1975 (להלן: "פלת"ד").

המחלוקת היא לעניין גובה הנזק בלבד, שכן הנתבעת, מבטחת הרכב בו נהג ונפגע התובע, הודתה בחבותה.

2. נוכח המחלוקת לעניין הפגימות הרפואיות שנגרמו לתובע מונה כמומחה מטעם בית-המשפט בתחום האורטופדיה ד"ר רנד (להלן: "המומחה"), אשר אף נחקר על חוות דעתו.

3. בתצהירו טען התובע, כי כיממה לאחר תאונת הדרכים, משלא חלפו הכאבים, פנה לב"ח לקבלת טיפול, עבר בדיקות שונות שהדגימו בעיה בחוליות עמוד השדרה עבר טיפולים רבים בין פיזיותרפיים ובין באמצעות משככי כאבים וחגורת גב.

עוד הצהיר התובע, כי על אף חלף הזמן מתאונת הדרכים ועד היום, הוא עדין סובל מכאבים ומגבלות בגבו המקרינים לרגל ימין והכל כתוצאה מבלטי דיסק בחוליות עמוד השדרה. לטענת התובע, המגבלות שקיימות לו הקשורות לעמוד השדרה מקשות עליו לבצע פעולות שגרתיות כגון, ישיבה, שכיבה ועמידה ממושכים.

באשר לנזקיו הצהיר התובע כי היה בחופשת מחלה, כתוצאה מתאונת הדרכים, כחמישה חודשים, אולם לא שב למקום עבודתו הקודם שכן מעבידו פיטר אותו עקב מגבלותיו ואף לא קיבל פיצויי פיטורין.  לפיכך, החל לעבוד כסוכן מכירות במקום עבודה אחר, שם הוא עובד היום.  מקום העבודה החדש אינו מצריך מאמץ פיזי אך עקב מגבלותיו אינו יכול לעבוד שעות נוספות, כפי שסוכני מכירות אחרים מבצעים, שכן העבודה כרוכה בנהיגה ממושכת. כפועל יוצא מכך, פחת, לטענתו, שכרו.

4. בחקירתו הנגדית העיד התובע כי הוא מתקשה בנהיגה ועל כן מתהלך עם חגורת גב על מנת שזו תשכך את הכאבים הנגרמים לו כתוצאה מה"קפיצות" בזמן הנהיגה. עוד הוא העיד, כי נוכח כאביו בזמן נהיגה, הוא מתקשה להגיע ללקוחות פוטנציאלים לאחר השעה 16.00 שהיא השעה הנוחה לאותם לקוחות ומשכך סוכני מכירות אחרים זוכים באותן עמלות (עמ' 2 ש' 17 - 26).

באשר לתנאי העבודה שלו השיב התובע בחקירתו הנגדית כי בין תנאי העבודה הוא זכאי לרכב צמוד, דלק וטלפון נייד.

5. באשר לעברו הרפואי העיד התובע כי בעבר, שעה שהיה מורה דרך אירעה לו תאונת דרכים בשנת 1989 במסגרתה נגרם לו שבר בחוליות L4, L5 וועדה רפואית של המל"ל העניקה לו נכות צמיתה של 10%. בגין אותה תאונה רותק התובע למיטתו כחצי שנה ולאחר שנתיים החל לעבוד כמחסנאי בעבודה פיזית עד אשר נפגע בתאונת הדרכים הנוכחית.

לאחר מס' שאלות נוספות נוקבות לעניין מצבו הרפואי של התובע בין תאונת הדרכים הראשונה לזו נשוא ענייננו, השיב כי היו לו "כאבים של מצוקה" (עמ' 5 ש' 23).  לטענתו הכאבים לא השפיעו עליו, אולם "הייתי שוכב על הגב ועל הצד וזה היה עובר והייתי לוקח כדורים וזה היה עובר" (עמ' 5 ש' 25).

בהמשך הכחיש התובע מגבלות פיזיות וטען כי עד לתאונת הדרכים הנוכחית עסק בפעילות ספורטיבית אינטנסיבית.

6. לעניין מצבו הרפואי של התובע בעת שירותו בצה"ל, השיב כי אינו זוכר מדוע הורד הפרופיל הרפואי שלו. עיון בנ/4 מעלה כי עוד בשנת 1991 התלונן על כאבי גב ומגבלות בגבו אצל קצין הרפואה בצה"ל.

7. בחקירתו הנגדית "התקשה" התובע לזכור את עברו הרפואי. כך לדוגמא לא זכר להעיד שבעברו היתה לו פריצת דיסק, דברים שאמר לרופא בחדר המיון שעה שפנה לקבלת טפול בעקבות תאונת הדרכים (עמ' 9 ש' 6). עוד הוא הכחיש כי עובר לתאונת הדרכים סבל ממגבלות בגבו וטען שבעיותיו היו בעיות מקובלות ללא הגבלה (עמ' 9 ש' 8 - 9 ). 

8. המומחה, לאחר שבדק את התובע, מצא כי קיימת לו "הגבלה קלה בטווח תנועות עמוד השדרה המותני". משכך, העניק לתובע 10% נכות לצמיתות מתוכם ייחס ¾ למצב קודם, כך שבגין תאונת הדרכים קבע כי לתובע נותרו 2.5% נכות.

בענייננו, ראוי להפנות לחלקים מקדימים בחוות דעת המומחה בפרק ממצאים ובדיקה, שם כותב המומחה כי התובע הגיע לבדיקה עם מחוך גב "הנראה ישן ובלוי ובלתי תואם את מידתו".  עוד כתב שם המומחה כי התובע נעל את נעליו "עם הרבה נשיפות ואנחות דמונסטרטיביות אך ללא קושי ממשי".  בסוף פרק זה אף מציין המומחה כי קיימת אי התאמה בין הכאבים להם טוען התובע והכאבים עליהם התלונן בזמן הבדיקות. בפרק סיכום ודיון כתב המומחה "הממצאים העיקריים בבדיקה הגופנית הם הגבלה בטווח תנועות עמוד השדרה המותני עם רושם ברור של ניסיון להאדרת ממצאי הבדיקה" (ההדגשה שלי- א.ב. ).

9. נוכח ממצאים אלה ביקש התובע לזמן את המומחה לחקירה. מחקירת המומחה עלה שהוא לא היה מודע לכך שועדה רפואית מטעם המל"ל העניקה לתובע 10% נכות תוך שהיא קובעת שמגבלותיו של התובע בגין עמוד שדרה הינן מינמליות. בהמשך אישר המומחה כי העניק לתובע את אחוזי הנכות אך ורק בגין ממצאים של הגבלות בפועל (עמ' 24 ש' 9).

המומחה אף אישר כי אין רצף של תיעוד תלונות התובע בגין בעיות בגב משנת 1989 - 1999, אולם הוא הסביר כי היו תלונות ב- 1989 לאחר תאונת הדרכים הראשונה ותלונות נוספות ב- 1999.  בהגינותו אישר המומחה כי רופאים שבדקו את התובע החל משנת 1991 ועד למועד התאונה, לא מצאו מגבלות בגבו.

עוד אישר המומחה כי השבר בדיסק שהיה לתובע מתאונת דרכים קודמת יצר מצב בסיסי שתאונת הדרכים נשוא ענייננו, גרמה להחמרה שלו (עמ' 25 ש' 9 - 12).  משכך, ביקש המומחה לשנות  את אופן ניסוח מסקנותיו כך שיש להעניק לתובע 5% נכות צמיתה בגין השבר בדיסק ו- 5% נכות בגין המגבלות בגבו "ומתוך זה חצי על התאונה האחרונה" (עמ' 25 ש' 20 - 24).  כלומר, עדין לאחר שינוי סעיפי הליקוי, עמד המומחה על דעתו כי תאונת הדרכים גרמה לתובע 2.5% נכות מתוך 10% נכות כוללים שיש לתובע.

10. בחקירתו לבאת כוח הנתבעת חזר והדגיש מומחה בית המשפט את האדרת הנזקים והפגימות ממנה התרשם שבוצעו על ידי התובע שעה שנבדק על ידו. המומחה הסביר כי בדיקות שונות שערך מחייבות שיתוף פעולה וכי שיתוף הפעולה של התובע היה חלקי ואף הוא התנגד באופן אקטיבי (עמ' 27).